Le texte Le vocabulaire Les révisions
Mena'hoth
Daf 15a
רַבָּנַן סָבְרִי הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת
Traduction
The Rabbis hold that the frontplate effects acceptance for items that are normally consumed by the priests but have become ritually impure. Consequently, the sprinkling of the blood in this case is an entirely valid act that is capable of rendering the remaining pure loaf permitted for consumption. And Rabbi Yehuda holds that the frontplate does not effect acceptance for items that are consumed by the priests and have become impure. Accordingly, the sprinkling of the blood is ineffective in rendering the remaining pure loaf permitted for consumption.
Rachi non traduit
רבנן סברי הציץ מרצה. על טומאת אכילת כהנים למיהוי זריקה שנזרקה עליהן זריקה מעלייתא ומיהו כי מרצה ציץ למיהוי קרבן מעליא אבל טמא לא מישתרי באכילה דעבר ליה בלאו מוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל (ויקרא ז':י''ט):
ור' יהודה סבר אין הציץ מרצה. בטומאה שנגעה בדבר הנאכל לכהנים הלכך לא הוי זריקה מעליא ולא מישתרי טהור:
Tossefoth non traduit
רבנן סברי הציץ מרצה על אכילות. לא למישרייה לטמא באכילה אלא לענין דלא הוי האי טמא כאבוד ושרוף אלא חשוב כטהור לענין דשריא זריקה לאידך דטהור גמור:
ורבי יהודה סבר אין הציץ מרצה. והוה ליה האי טמא כאבוד ושרוף ולא מהניא זריקה לטהור אע''ג דרבי יהודה ס''ל בפ' כיצד צולין (פסחים עז.) טומאה הותרה בציבור ולא מיבעי ציץ לרצויי דמאי דהתר הוא בציבור לא מהניא להאי טמא למישרייה באכילה הוא הדין נמי דלא מהניא למישרייה לטהור דלענין היתר אכילת לא מהניא ולא הויא כריצוי ציץ ולמ''ד מרצה מהניא לטהור ולא מהניא לטמא:
אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן לְרַב פָּפָּא וְהָא עוֹלִין דְּהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הָעוֹלִין וּפְלִיגִי
Traduction
Rav Huna, son of Rav Natan, said to Rav Pappa: Can this be the dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis? But what about items that normally ascend upon the altar? Even Rabbi Yehuda concedes that the frontplate effects acceptance for impure items that normally ascend the altar, and Rabbi Yehuda and the Rabbis nevertheless disagree with regard to the remaining item in a case of this kind.
Rachi non traduit
והא עולין. דד''ה ציץ מרצה על טומאה שנגע בעולין למזבח:
Tossefoth non traduit
והא עולין דציץ מרצה כו'. ואפי' למ''ד בפ' כיצד צולין (פסחים עז:) אין הציץ מרצה על העולים הנ''מ ביחיד אבל בציבור מודה דציץ מרצה על העולין:
ופליגי. משמע דאי משכח תנאי דציץ מרצה על העולין הוה ניחא ליה ולכאורה כ''ש דהוה קשה טפי דרבי יהודה דאמר שניהם יעשו בטומאה קסבר דציץ מרצה על העולין ומתניתין קסבר אין הציץ מרצה על אכילות ורבנן דאמרי טמא בטומאתו וטהור בטהרתו קסברי אין הציץ מרצה על העולין ובמתניתין קסברי הציץ מרצה על אכילות:
דְּתַנְיָא נִטְמָא אֶחָד מִן הַבָּזִיכִין רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁנֵיהֶם יַעֲשׂוּ בְּטוּמְאָה לְפִי שֶׁאֵין קָרְבַּן צִיבּוּר חָלוּק וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַטָּמֵא בְּטוּמְאָתוֹ וְהַטָּהוֹר בְּטָהֳרָתוֹ
Traduction
The Gemara provides the source for this claim. As it is taught in a baraita: If one of the bowls of frankincense accompanying the shewbread, which are meant to be burned upon the altar, became impure, Rabbi Yehuda says that the rites of both of them may be performed in impurity, i.e., the priest may even render the second bowl impure and burn both of them together, as no communal offering is divided, and the mitzva to sacrifice communal offerings overrides the prohibition against rendering them impure. And the Rabbis say: The impure one remains in its state of impurity and the pure one remains in its state of purity. Evidently, their dispute does not depend on whether the frontplate effects acceptance.
Rachi non traduit
בזיכין. הוו עולין:
יעשו במזבח בטומאה. יגעם זה לזה אם ירצה:
שאין קרבן ציבור חלוק. ואפי' אי מגיעו בשניהם טמאים וקרבן צבור דוחה טומאה בפרק כיצד צולין (פסחים פ.) ואמאי לא הוי טהור בטהרתו הא ציץ מרצה על העולין והויא הקטרה מעלייתא ואסור לטמא את הטהור:
וְעוֹד אָמַר רַב אָשֵׁי תָּא שְׁמַע רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילּוּ שֵׁבֶט אֶחָד טָמֵא וְכָל הַשְּׁבָטִים טְהוֹרִין יַעֲשׂוּ בְּטוּמְאָה לְפִי שֶׁאֵין (קָרְבְּנוֹת) [קָרְבַּן] צִיבּוּר חָלוּק וְהָכָא מַאי הַצִּיץ מְרַצֶּה אִיכָּא
Traduction
And furthermore, Rav Ashi said: Come and hear an additional proof that the dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis does not concern the frontplate, as we learn in a mishna (Pesaḥim 80a) with regard to the consumption of the Paschal offering in a state of impurity, that Rabbi Yehuda says: Even if one tribe is ritually impure and all the rest of the tribes are pure, all the tribes may perform the rite of the Paschal offering in a state of impurity, as no communal offerings are divided. Rav Ashi explains: But here, what relevance is there to the question of whether the frontplate effects acceptance? The frontplate effects acceptance for offerings that have become impure; but it does not render it permitted for one who is ritually impure to sacrifice an offering.
Rachi non traduit
שבט אחד טמא. בי''ד בניסן וס''ל לרבי יהודה שבט אחד איקרי קהל הלכך דוחה טומאה ויעשו כולן בטומאה עמו:
לפי שאין קרבן ציבור חלוק. ולדברי חכמים טהורים עושים הראשון והשבט עושין פסח שני:
Tossefoth non traduit
רבי יהודה אומר אפי' שבט אחד טמא כו' שאין קרבן ציבור חלוק. אף על גב דרבי יהודה ס''ל בפ''ק דיומא (דף ז:) דטומאה הותרה בציבור מ''מ איצטריך ליה טעמא דאין קרבן ציבור חלוק בפסח כיון דיש ביה אכילה כדמוכח התם:
והכא מאי ציץ מרצה איכא. פי' הא אין הציץ מרצה על טומאת הגוף כדפי' בקונט' ודריש לקמן בהקומץ רבה (מנחות דף כה.) עון הקדשים הוא נושא ולא עון המקדישי' ובפרק שני דזבחים (דף כג.) נמי אמרינן בהדיא דאין הציץ מרצה על טומאת הגוף והא דאמר בפ' כיצד צולין (פסחים עז.) דלמ''ד טומאה דחויה בעיא ציץ לרצויי היינו לטומאת בשר דמהני ציץ אבל לטומאת הגוף דלא מהני ציץ אפי' בלא ציץ:
וְעוֹד הָאָמַר רָבִינָא תָּא שְׁמַע נִטְמֵאת אַחַת מִן הַחַלּוֹת אוֹ (אַחַת) [אֶחָד] מִן הַסְּדָרִין רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁנֵיהֶם יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה לְפִי שֶׁאֵין קָרְבַּן צִיבּוּר חָלוּק וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַטָּמֵא בְּטוּמְאָתוֹ וְהַטָּהוֹר יֵאָכֵל
Traduction
And furthermore, doesn’t Ravina say: Come and hear a proof that the matter of the frontplate cannot be the subject of the dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis, as the mishna teaches: If one of the two loaves brought on Shavuot or one of the two arrangements of shewbread became ritually impure, Rabbi Yehuda says: Both must be taken to the place of burning, as no communal offering is divided. And the Rabbis say: The impure one remains in its impurity and the pure one may be eaten.
וְאִם אִיתָא לְפִי שֶׁאֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תַּלְמוּד עָרוּךְ הוּא בְּפִיו שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה שֶׁאֵין קָרְבַּן צִיבּוּר חָלוּק
Traduction
The Gemara explains the difficulty: And if it is so, i.e., that the dispute between them concerns the frontplate, then Rabbi Yehuda should have said: They are both burned, because the frontplate does not effect acceptance for impure items that are consumed by the priests. Rather, Rabbi Yoḥanan says: It is a settled tradition in the mouth of Rabbi Yehuda that no communal offering is divided, and if one part of an offering becomes impure, the entire offering is disqualified.
Rachi non traduit
רבי יהודה למוד ערוך. ששנאה מרבותיו:
מַתְנִי' הַתּוֹדָה מְפַגֶּלֶת אֶת הַלֶּחֶם וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְפַגֵּל אֶת הַתּוֹדָה כֵּיצַד שָׁחַט אֶת הַתּוֹדָה לֶאֱכוֹל מִמֶּנָּה לְמָחָר הִיא וְהַלֶּחֶם מְפוּגָּלִין לֶאֱכוֹל מִן הַלֶּחֶם לְמָחָר הַלֶּחֶם מְפוּגָּל וְהַתּוֹדָה אֵינָהּ מְפוּגֶּלֶת
Traduction
MISHNA: The thanks offering renders the accompanying loaves piggul but the loaves do not render the thanks offering piggul. How so? If one slaughtered the thanks offering, which may be consumed only during the day it is slaughtered and the night thereafter, with the intent to partake of it the next day, the offering and the accompanying loaves are rendered piggul. If he slaughtered it with the intent to partake of the loaves the next day, the loaves are rendered piggul and the thanks offering is not piggul.
Rachi non traduit
מתני' והתודה אינה מפוגלת. והאוכלה אין ענוש כרת:
הַכְּבָשִׂים מְפַגְּלִין אֶת הַלֶּחֶם וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְפַגֵּל אֶת הַכְּבָשִׂים כֵּיצַד הַשּׁוֹחֵט אֶת הַכְּבָשִׂים לֶאֱכוֹל מֵהֶן לְמָחָר הֵם וְהַלֶּחֶם מְפוּגָּלִין לֶאֱכוֹל אֶת הַלֶּחֶם לְמָחָר הַלֶּחֶם מְפוּגָּל וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן מְפוּגָּלִין
Traduction
Likewise, the lambs sacrificed with the two loaves meal offering on Shavuot render the accompanying loaves piggul, but the loaves do not render the lambs piggul. How so? If one slaughtered the lambs, which may be consumed only during the day they are slaughtered and the night thereafter, with the intent to partake of them the next day, the lambs and the accompanying loaves are rendered piggul. If he did so with the intent to partake of the loaves the next day, the loaves are rendered piggul and the lambs are not piggul.
גְּמָ' מַאי טַעְמָא אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּרַב כָּהֲנָא דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא מִנַּיִן לְלַחְמֵי תוֹדָה שֶׁנִּקְרְאוּ תּוֹדָה שֶׁנֶּאֱמַר וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת
Traduction
GEMARA: The Gemara asks: What is the reason that a thanks offering renders its accompanying loaves piggul? If we say that it is due to that which Rav Kahana says, this is problematic. As Rav Kahana says: From where is it derived that the loaves of a thanks offering are themselves called a thanks offering? It is derived from that which is stated in the verse: ''Then he shall offer with the sacrifice of thanks offering loaves'' (Leviticus 7:12). The juxtaposition of the words ''thanks offering'' and ''loaves'' indicates that the loaves are themselves called a thanks offering.
Rachi non traduit
גמ' מ''ט. התודה מפגלת לחם:
מדהוה ליה למיכתב והקריב חלות על זבח התודה וכתיב והקריב על זבח התודה חלות (תודת שלמיו) דמשמע תודה הם החלות הלכך כי אמר על מנת לאכול תודה למחר הוי לחם בכלל:
Tossefoth non traduit
מנין ללחמי תודה כו'. לקמן בפ' התודה (מנחות דף פ.) עיקר מילתא:
אִי הָכִי אִיפְּכָא נָמֵי הָא לָא קַשְׁיָא לֶחֶם אִיקְּרִי תּוֹדָה תּוֹדָה לָא אִיקְּרִי לֶחֶם
Traduction
The Gemara explains why the halakha of the mishna cannot be derived from Rav Kahana’s exposition. If so, then the opposite should be the halakha as well, that intent of piggul with regard to the loaves should likewise render the thanks offering piggul. The Gemara rejects this suggestion: This is not difficult, as the loaves are called a thanks offering, but a thanks offering is not called loaves.
Rachi non traduit
אבל תודה. הבהמה לא איקרי לחם הלכך כי מפגל לחם לא הויא בהמה בכלל:
Tossefoth non traduit
לחם איקרי תודה תודה לא איקרי לחם. מהאי טעמא מיתרצא מה שמקשים בפ' הערל (יבמות עג:) דיש במעשר וביכורי' משא''כ בתרומה מ''ט דלא ילפינן (ביכורים מתרומה) אע''ג דאיתקוש דדרשינן (פסחים לו:) ותרומת ידך אלו הביכורים דביכורים איקרו תרומה תרומה לא איקריא ביכורים והא דמקיש להו בפרק העור והרוטב (חולין קכ:) התם אסמכתא בעלמא אמר:
אֶלָּא הָא דְּקָתָנֵי הַכְּבָשִׂים מְפַגְּלִין אֶת הַלֶּחֶם וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְפַגֵּל אֶת הַכְּבָשִׂים לֶחֶם הֵיכָא אַשְׁכְּחַן דְּאִיקְּרִי כְּבָשִׂים אֶלָּא לָאו הַיְינוּ טַעְמָא לֶחֶם גְּלַל תּוֹדָה וְאֵין תּוֹדָה גְּלַל (דְּ)לֶחֶם לֶחֶם גְּלַל (דִּ)כְבָשִׂים וְאֵין כְּבָשִׂים גְּלַל (דְּ)לֶחֶם
Traduction
The Gemara asks: But with regard to that which the mishna teaches: The lambs sacrificed with the two loaves meal offering on Shavuot render the accompanying loaves piggul but the loaves do not render the lambs piggul, where do we find that the two loaves are called lambs? Rather, is it not correct that this is the reason why the thanks offering renders the loaves piggul but not vice versa: The bread is brought on account of [gelal] the thanks offering, but the thanks offering is not brought on account of the bread, i.e., the thanks offering is the primary element of the sacrifice. Similarly, the two loaves of bread are brought on account of the lambs, and the lambs are not brought on account of the bread.
Rachi non traduit
הכבשים. של עצרת:
לחם גלל תודה. תודה עיקר ולחם טפל דשחיטת תודה מקדשה ללחם כדאמרינן בפ' התודה (לקמן מנחות עח:) יקריב קרבנו מלמד שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח וכן לחם גלל כבשים דשחיטת כבשים מקדשים ללחם בפ' התכלת (לקמן מנחות מו.) תודה אין מניפין אותה עם החלות אבל כבשים מניפין אותם עם החלות דכתיב (ויקרא כג) והניף אותם וכתיב על לחם וגו':
וּצְרִיכִי דְּאִי אַשְׁמְעִינַן תּוֹדָה הָתָם הוּא דְּכִי מְפַגֵּל בְּלֶחֶם לָא מִפַּגְּלָא תּוֹדָה מִשּׁוּם דְּלָא הוּזְקְקוּ זֶה לָזֶה בִּתְנוּפָה אֲבָל כְּבָשִׂים דְּהוּזְקְקוּ זֶה לָזֶה בִּתְנוּפָה אֵימָא כִּי מְפַגֵּל בְּלֶחֶם לִיפַּגְּלִי נָמֵי כְּבָשִׂים צְרִיכָא
Traduction
The Gemara notes: And both of these halakhot are necessary, as, had the mishna taught us the halakha only in the case of a thanks offering, then one might say: It is only there, with regard to a thanks offering, that when one renders the loaves piggul the thanks offering is not rendered piggul, because they were not bound to one another by waving, i.e., the mitzva of waving the thanks offering may be fulfilled without the bread. But with regard to the lambs, in which the two items were bound to one another by waving, as the two loaves are waved together with the lambs, one might say that when he renders the bread piggul, the lambs should be rendered piggul as well. Therefore, it was necessary for the mishna to teach this halakha also with regard to the case of the lambs.
Rachi non traduit
זה לזה. כבשים עם לחם:
אימא כו'. והוא הדין אי תנא כבשים הוה אמינא התם כי מפגלי כבשים מפגלי חלות צריכא:
בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר מֵרַב הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתּוֹדָה לֶאֱכוֹל כְּזַיִת מִמֶּנָּה וּמִלַּחְמָהּ לְמָחָר מַהוּ לְאִיפַּגּוֹלֵי תּוֹדָה לָא מִיבַּעְיָא לִי הַשְׁתָּא כּוּלּוֹ מִלְחָמָה לָא מִיפַּגְּלָא מִמֶּנָּה וּמִלַּחְמָהּ מִיבַּעְיָא
Traduction
§ Rabbi Elazar raised a dilemma before Rav: If one slaughters the thanks offering with the intent to consume an olive-bulk from it and from its loaves the next day, what is the halakha? Rabbi Elazar elaborates: I do not raise the dilemma with regard to rendering the thanks offering piggul, for the following reason: Now that in a case where his intent was to consume the entire olive-bulk from its loaves alone, the thanks offering is not rendered piggul, in accordance with the mishna’s ruling that piggul intent with regard to the loaves does not render the thanks offering piggul, then in a case where his intent is to consume half an olive-bulk from the thanks offering and half an olive-bulk from its loaves, in which case the offering is rendered piggul only if the two intentions of less than a full measure are combined, is it necessary to teach that the thanks offering is not piggul?
Rachi non traduit
ממנה ומלחמה. כחצי זית מזה וכן מזה:
השתא זית כולו מלחם. דהויא מחשבה חמורה דלא בעיא צירוף אמרינן במתניתין דלא מיפגל תודה ממנה ומלחמה דבעי לצרופי מיבעיא:
כִּי קָא מִיבַּעְיָא לִי לְאִיפַּגּוֹלֵי לֶחֶם מִי מִצְטָרְפָה תּוֹדָה לְאִיפַּגּוֹלֵי לְלֶחֶם אוֹ לָא
Traduction
Rather, when I raise the dilemma, it is with regard to rendering the loaves piggul, which can be rendered piggul via intent concerning the loaves alone. In this case, does the intention of the priest with regard to the thanks offering combine with his intention concerning the loaves to render the loaves piggul, or not?
Rachi non traduit
או לא. פגלי לחם דשייר במחשבה:
אֲמַר לֵיהּ אַף בְּזוֹ הַלֶּחֶם מְפוּגָּל וְהַתּוֹדָה אֵינָהּ מְפוּגֶּלֶת וְאַמַּאי לֵימָא קַל וָחוֹמֶר וּמָה תּוֹדָה הַמְפַגֵּל אֵין מִתְפַּגֵּל הַבָּא לְפַגֵּל וְלֹא פִּיגֵּל אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִתְפַּגֵּל
Traduction
Rav said to Rabbi Elazar: Even in this case, the loaves are rendered piggul and the thanks offering is not rendered piggul. The Gemara asks: But why should the loaves be rendered piggul? Let us say the following a fortiori inference: And if the thanks offering, which in this case serves to render the loaves piggul, is itself not rendered piggul, then the loaves, which come to render the thanks offering piggul, but do not render it piggul, as the intent to consume half an olive-bulk from the loaves does not combine with the intent to consume half an olive-bulk from the thanks offering to render the thanks offering piggul, is it not logical that the loaves themselves should not be rendered piggul?
Rachi non traduit
תודה המפגל. תודה שסייעה לפגל לחם אין מתפגל כדקאמרינן התודה אינה מפוגלת:
הבא לפגל. חצי זית של לחם הבא לפגל גם את התודה ולא פגלהו אינו דין שלא יתפגל:
Tossefoth non traduit
המפגל אין מתפגל כו'. פירוש אותו שאתה ר''ל שהוא מפגל אתה מודה שאין מתפגל ובריש מכות (דף ב.) רוצה לומר ק''ו כי האי גוונא גבי מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה ונמצאו זוממין דאין אומרים יעשה זה בן גרושה תחתיו משום דאמרינן ק''ו ומה המחלל אין מתחלל בא לחלל ולא חילל אינו דין שלא יתחלל ופריך רבינא א''כ ביטלת תורת עדים זוממין ומה הסוקל אינו נסקל הבא לסקול ולא סקל אינו דין שלא יסקל ואע''ג דהכא מתקיים הק''ו לענין עדים זוממין שאני משום טעמא דא''כ ביטלת תורת עדים זוממין ומה הסוקל כו' פי' משום דקים לן הרגו אין נהרגין משום דדרשינן כאשר זמם ולא כאשר עשה כך פי' שם בקונט' וקשה א''כ אמאי נקט סקילה יותר משאר מיתות ומפרש ר''ת ומה הסוקל אינו נסקל דרוצח לעולם בסייף אפי' הרג את חבירו באבן ועוד נראה דק''ו דהכא לא דמי לההוא דבא לפגל הכא היינו לחם שבא לפגל חצי זית של תודה ע''י שיצטרף לפוסלה ולא פיגל שאינו מצטרף לפוסלה אינו דין שלא יצטרף להתפגל לעצמו וכי האי גוונא הוי האי דבסמוך ומה אוסר אינו נאסר הגפן שאוסר אינו נאסר הבא לאסור דהיינו זרעים שבאין לאסור הגפן על ידי צירופם שנעשין כלאים ולא אסר אינו דין שלא יאסר ע''י צירוף של גפן ומהאי טעמא נמי ניחא במתניתין דשוחט את התודה לאכול הלחם שהלחם מפוגל והתודה אינה מפוגלת ולא אמרינן קל וחומר:
וּמִי אָמְרִינַן קַל וָחוֹמֶר כִּי הַאי גַוְונָא וְהָתַנְיָא מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד
Traduction
The Gemara asks: And do we say an a fortiori inference in this way? But isn’t it taught in a baraita: There was an incident involving one
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source